1תוכחה לאנשי יהודה בתחלת ימי חזקיה ובפרט לאותם שהיו בוטחים על מצרים שיושיעום מכף מלך אשור הנביא מתחיל דרך הקדמה להנבא על מפלת מלכות ישראל זה. וגיז' מפרש משל החביטה כאלו יחבוט ה' אילנות אי ויפלו מהם אנשים שימלאו את הארץ יושבים, ולפי זה אין תלוקטו עולה יפה, גם לא הפסוק שאחריו ורוז' מפרש כי ה' יביא מהומה גדולה בא''י ויפריד ישראל משאר הגוים היושבים עליה כמו שהחובט מפריד הפרי מן האילן, וגם זה רחוק מאד. הוי, לשון קריאה כחבריו, לא ל' אוי כדעת רד"ק וגיז' עטרת גאות, רוז' וגיז' והכורם פירשו עטרת זאת על שומרון שהיתה עטרת גאון בני אפרים, כטעם והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, ופירשו אשר על ראש גיא שמנים על שם שעיר שמרון יושבת על ראש ההר וסביבותיו גיא שמן וטוב, ונ"ל קשה שיאמר על ראש גיא, כי הגיא היושב בשפל לא יתכן לומר עליו ראש ואם העיר על ראש ההר אשר בתוך הגיא, הנה ההר איננו הגיא, ומה שהוא על ראש ההר איננו על ראש הגיא. ורד"ק פירש עטרת ד"מ, כי מן הגאוה עשו להם עטרת כלומר נתנו הגאוה עטרה לראשם, וכן נתנו הגאוה כציץ ופרח על ראשם לצבי ולכבוד, אבל הנביא אומר כי הציץ ההוא הוא ציץ נובל, ואמר אשר על ראש גיא שמנים, ע''ש שהיו מושחים ראשם בשמנים מבושמים, כטעם השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף עמוס ו' ו', ולפירוש זה דעתי נוטה. וגרוציוס ורוז' וגיז' אמרו כי הזכיר הנביא הציץ אצל השכורים בעבור מנהג הקדמונים היונים והרומים לתת על ראשם ציצים ופרחים במשתה היין, ואמרו שהיה המנהג הזה גם בישראל ממה שמצאו בספר חכמת שלמה ב' ח' נתעטר בשושנים בטרם יבולו אמנם אין משם ראיה, יען הספר ההוא לא נכתב ביהודה, ס''א במצרים, ובקרב היונים; ונ"ל כי ציץ הנזכר כאן הוא מתחלתו ל' עטרה ונזר כמו ציץ נזר הקדש, והוא כפל לשון של עטרת גאות, אלא שאחר שהזכיר ל' ציץ החליף הוראת המלה באחרת, וסמך לה תאר נובל, לומר שאינו נזר, אלא פרח הנובל, ולפי זה אין ללמוד מכאן כלל שהיה מנהגם להתעטר בציצים. וראיה כי ציץ הנזכר כאן עיקר הוראתו נזר, כי למטה אמר כנגד זה יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה, אמר עטרת כנגד עטרת וצפירה כנגד ציץ. ומישעיה למד ירמיה לצחק בחלוף הוראות מלת ציץ, ואמרתנו ציץ למואב כי נצא תצא מ'ח ח', הזכירו תחלה כאלו כוונתו על הנזר, ופירשו אח"כ להוראת היציאה והגלות.2הלומי יין, כמו מכי יין, שהיין מכה והולם אותם ומאבד דעתם, ל' הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי משלי כ"ג לה, והלמה סיסרא שופטים ה' כו.3הנה חזק, רש"י פירש רוח רד"ק יום, רא"בע יום או חיל, רוז' ולפניו Vitringa גם Coccejus דבר חזק, וגיז' פירש איש חזק, והוא מלך אשור ולדעתי אחר שאמר שהם הלומי יין שעד כאן לא הלם אותם אלא היין, אמר כי עתה הולם ומכה אחר ישלח האל עליהם, חזק ואמיץ מן היין, והוא מלך אשור. שער, לשון סערה קטב, ענין כריתה והרג ואבדן. הניח לארץ ביד, רש''י ורא"בע פירשו ה' יניחהו על ארצם בחזקה, ור"דק פירש כי היום החזק יניח עטרתם לארץ, ורוז' פירש הניח המניח את הזרם הזה על הארץ ביד, והמניח הוא האל, וגיז פירש כי מלך אשור יניח עטרת אפרים לארץ ביד, ול"נ כי אחר שהזכיר זרם פירש תאריו, זרם של מים כבירים שוטפים, זרם המפיל ומניח לארץ ביד חזקה כל מה שפוגע בו, כמו שאמר למעלה כ"ה ד' כזרם קיר.4ברגלים תרמסנה, אחר שהמשיל האויב לזרם מים המפיל כל דבר לארץ, אמר כי כן עטרת אפרים תפול על ידו לארץ, וכטעם תרמסנה רגל האמור למעלה כו ו', ואמר תרמסנה במקום תרמס בנ"ון וה"א נוספות כמו והיה כי תקראנה מלחמה שמות א' יו"ד, ידה ליתד תשלחנה שופטים ה כו, ואל תשלחנה בחילו עובדיה י"ג.5ציצת נובל, לדעת רד"ק ציצת במקום ציצה, ויפה טען גיז' שא"כ הי"לל נובלת, והוא מפרש ציצת סמוך, כמו ברכת טוב משלי כ"ד כ"ה, אשת רע שם ו' כ"ד, ואין הנדון דומה לראיה, כי רע וטוב הם ג"כ שם דבר, לא שם התאר בלבד כמו נובל, והנה ברכת טוב כמו איש חיל, וא"א לומר כן בציצת נובל. ואפשר היה לו להביא ראיה מן כל כלי הקטן למעלה כ''ב פ"ד, אלא שלדעתי ראוי לקרוא כלי ואיננו סמוך, ואני אומר כי ציצת שם מופשט משרש ציץ ועליו יציץ נזרו, תהלים קלב יח ענינו זהר, ונובל תאר לציץ הנזכר בפסוק ראשון, ושיעור הכתוב והיתה ציצת ציץ נובל.6כבכורה בטרם קיץ וגו', כן יהיה עושר אפרים וטובם. יבלעם האויב במהרה רד"ק.7בכורה בדפוס רמ"ח, רנ"ד ור"ף, אין כאן מפיק.8לשאר עמו, הם יהודה ובנימין, אשר יגן ה' עליהם במלכות חזקיה.9צפירה, כתרגומו כתר, ולא הזכיר ציץ שלא יתחלף בענין פרח נובל.10ולרוח משפט, ה' יהיה לרוח משפט למלך ולשופטים היושבים על כסא המשפט, כלומר מאתו יבא בהם רוח משפט וצדק בלכתם אחרי תורתו. האתנח שתחת משפט והזקף שעל המשפט אין ספק שאינם אלא טעות סופר, וצריכין לבוא זה במקום זה, ואע"פ שלא מצאתי כן בשום ספר, לא רציתי לקיים שבוש גדול כזה.11ולגבורה, ה' יהיה לרוח גבורה לאנשי הצבא, המשיבים אחור את האויבים הנלחמים בשער העיר. ור"דק, רוז' וגיז' פירשו שמשיבים האויבים לשער עירם אשר יצאו משם, כלומר שמניסים אותם עד ארצם ונ''ל כי לא יתכן שיאמר שער סתם על שער האויבים, אלא על שער מי שהוא עיקר המאמר, ופירוש משיבי מלחמה שערה, שיוצאים לשער העיר להשיב אחור האויב העושה מלחמה. ומלת משיבי חסרה למ"ד, ול"מד של ליושב על המשפט מושכת אחרת אחריה.12וגם אלה, גם יהודה ובנימין, ואף אלה היושבים על המשפט והמשיבים מלחמה שערה, טעו אחר התאוה והתענוגים. והנה עיקר הנבואה הוא להוכיח אנשי יהודה, אלא שפתח באפרים ונבא עליהם פורענות למען יקחו מוסר אנשי יהודה שלא היו טובים מהם בקצת ענינים, ואח''כ התחיל להוכיח אותם ביחוד.13נבלעו, נתבלבל שכלם, לשון וכל חכמתם תתבלע תהלים קז כז מן היין, בסבת היין.14שגו ברואה, בעשותם מעשה הרואה והחוזה שהוא לדבר אל העם ולהזהירם ולהוכיחם.15פקו, לשון פיק ברכים שהוא נדנוד, ומזה בל"ח פקפוק.16פליליה, במשפט.17שגו ברואה פקו פליליה, מדבר בנביא וכהן.18כי כל שלחנות, שותים ומשתכרים עד שמקיאים רא"בע רד"ק ורוז'.19בלי מקום, עד שלא נשאר בשלחנם מקום נקי רד"ק רוז' וגיז'.20קיא צואה, צואה בחולם ענינו כל זוהמא היוצאה מן הגוף, כמו ומצואתו לא רחץ משלי ל' י"ב ומזה שם התאר הבגדים הצואים זכריה ג' ג', אבל הרעי נקרא צאה בצרי דברים כ"ג י"ג, יחזקאל ד' י"ב, והנה קיא צואה איננו כמו קיא וצואה כדעת רא"בע ור"דק, אבל טעמו קיא של זוהמא כלומר קיא מזוהם.21את מי יורה דעה אנשי הדור הזה השחיתו כ''כ את דרכם שאין תועלת להוכיחם, כי לא יבינו דבר להיותם משוקעים בתאוות, והנה אין תקוה אלא בילדים הקטנים אשר עדיין לא למדו דרכיהם הם אולי ישמעו וישובו אל ה', כן נ"ל והמפרשים הלכו בדרכים אחרות רש"י פירש את מי יורה דעה, שמא לתינוקות שאין יודעים להבין, כי הגדולים פנו לדרך רעה, וזה מתקרב לפירושי מכל שאר הפירושים, אלא שהוא מפרש בתמיהה מה שאני מפרש בנחת; וכן הכורם פירש קרוב לפירושי, אלא שהוא מפרש הענין דרך לעג וצחוק, רא"בע, רד"ק ודון יצחק פירשו את מי יורה דעה מאחר שאין בהם דעת להבין, והרי הם כנערים קטנים ורוז' וגיז' ולפניהם Lowth ואחריהם איואלד ופיליפסון, פירשו המקרא הזה ושלאחריו כאלו הם תלונות העם נגד הנביא, ואומרים את מי הוא מורה דעה, האם לגמולי מחלב הנחשבנו בעיניו כתינוקות בני יומם שהוא מעמיס עלינו יום יום צו לצו קו לקו מצוה על מצוה וחק על חק? או לדעת פיליפסון לגמולי מחלב ילך ויורה כאלה, ולא לנו. וגיז מוסיף כי לכך היו בני דורו של ישעיה מתלוננים על רבוי החקים והתורות מפני שהמצות התוריות היו חדשות בימים ההם, כי לשטתו ולשטותו של גיז ואחרים אין ספר התורה כלו ולא רובו מימות משה, אבל הרבה מן המצות נוספו בו בימי המלכים. והפירוש הזה בטל מעקרו, כי ישעיה לא היה מוכיח את אנשי דורו על דבר המצות והחקים התוריים, חוץ מפעם אחת שהזכיר השבת וגם זה באותן הנבואות אשר לדעת גיז' וחבריו אינן לישעיה, אך בכל שאר תוכחותיו הורה בפירוש כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים, כ''א עשות משפט ואהבת חסד, ולמטה בנבואה הזאת הוכיחם בפירוש על עשותם מצות ה' בפיהם ובשפתיהם ולבבם רחוק מה' ותהי יראתם אותו מצות אנשים מלומדה, ואיך יתכן שיאמרו לנביא כזה שהוא נוהג עמם כמו שנוהגים עם הילדים, ושהוא מעמיס עליהם צו על צו? תאלמנה שפתי שקר.22כי צו לצו, אמר את מי יורה דעה וגו', כי לא יבינו ולא יעשו כראוי ואינם מבינים ואינם עושים אלא מצוה אחת לעצמה ומצוה אחת לעצמה, קו כלומר תורה אחת לעצמה, ותורה אחת לעצמה. וילכו זעיר שם זעיר שם, מעט לצד זה ומעט לצד שכנגדו, מעט אל הימין ומעט אל השמאל כטעם כה וכה והטעם, אין תועלת להוכיחם וללמדם, כי גם אם ישמעו ויתנו לב להבין ולעשות, אינם מבינים ואינם עושים את המצות בלב שלם עם אל ובכוונה רצויה לפניו, רק יעשו את המצות כדברים נפרדים זה מזה, בלא לב ובלא דעת, וגם אם יקיימו כל התורה כלה אין מעשיהם לרצון לפני האל, כי אין לבם עמו, וכמו שאמר למטה כט יג בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, ומה גם כי אינם שלמים בקיום המצות אפילו על הדרך הזה, אלא הולכים זעיר שם זעיר שם, עושים את המצות והולכים עם זה אחרי שרירות לבם הרע. וכל זה אמנם ציור אמתי ממדות העם תחת מלך חסיד כאשר היה חזקיה, כי לכבודו ומיראתו היו יראים את ה' למראה עינים, ולבם כאשר בתחלה.23צו לצו קו לקו, לפי דעתי הטעם צו לעצמו וקו לעצמו, כלומר נפרד ובודד, וכן דור לדור ישבח מעשיך תהלים קמ"ה ד כל דור בפני עצמו, וכן יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת תהלים י"ט ג' היום לעצמו יביע אמר, והלילה לעצמו יחוה דעת, היום מצד אחד והלילה מצד אחד מספרים כבוד אל, כי מה שהיום מגיד, דבר נפרד ונבדל הוא ממה שיגיד הלילה אבל פה לפה מ"ב יו"ד כ"א, וכ"א י"ו מליצה אחרת היא, והיא כמליצת מפה אל פה עזרא ט' יא; ויד ליד משלי י"א כ"א, י"ו ה' אין ענינה נודע בבירור. אבל לפרש כרוז' וגיז' צו לצו כמו צו על צו, להורות תוספת והעמסה, לא יתכן, כי לא מצאנו אות הלמד משמשת להוראה זאת, אלא על, כמו ספו שנה על שנה למטה כ"ט א, ימים על ימי מלך תוסיף תהלים ס"א ז', כי יספנו על כל חטאתינו רעה ש"א י"ב י"ט, כי יוסיף על חטאתו פשע איוב ל"ד ל"ז, למען ספות חטאת על חטאת ישעיה ל א', הוה על הוה תבא יחזקאל ז' כ''ו, שבר על שבר נקרא ירמיה ד' כ, רק בקצת מקומות בא אל במקום על כמו שבאה מלת אל לפעמים במקום על גם בשאר ענינים, כמו ויהי הם יושבים אל השלחן מ"א י"ג כ' וחבריו כמו ושמועה אל שמועה תהיה יחזקאל ז' כ''ו, ותוסף אל תזנותיה שם כ"ג י"ד, ויוסף ה' אלהיך אל העם ש"ב כ"ד ג', אבל הל"מד לא תבא מעולם על ההוראה הזאת, כ"א להורות מי שהתוספת היא להנאתו ולטובתו, כמו ואוסיפה לך כהנה וכהנה ש"ב י"ב ח'.24כי בלעגי שפה, מי שידבר אל העם הזה להוכיחם וללמדם הדרך הישרה, יקרה לו כמה שיקרה למי שהוא נלעג לשון או למי שמדבר בלשון נכריה אל השומע וכן פירשו רש''י ור''דק, כי השומע דבריו מעט יבין ומעט לא יבין, כך הם יבינו ויעשו צו לצו קו לקו, ויראת ה' לא תבא בלבם, והנה מה שהוא עקר הדברים לא יבינוהו, ולא יעשוהו ויוחנן דוד מיכיליס, Lowth ורוז' פירשו ולכן גם ה' ילעיג עליהם וידבר עמם בלשון אחרת משונה ממה שדבר עמהם עד עתה, כלומר ינהג עמהם במדת הדין ויענישם, מה שלא עשה עד עתה. וגיז' פירש בלעגי שפה מענין נלעג לשון, כפירוש ר''שי ור''דק, ואמר שהכוונה כי האל ישלח עליהם אויבים מארץ רחוקה אשר לא ישמעו את לשונם.25אשר אמר אליהם, כי כבר אמר להם האומר, זה הוא הדרך להגיע בו אל המנוחה, לכו בדרך הזה והניחו לעיף, ומצאו מרגוע לנפשכם העיפה מרבוי הצרות בימי אחז, וזה הוא הדרך להשיג המרגעה ולא אבו שמוע, הרי שהמדבר אליהם יקרה לו כאשר יקרה לנלעג לשון ולמדבר בלשון אחרת; וכיוצא בזה בירמיה ו' י"ו אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך.26והיה להם דבר ה', אם ישמעו ויעשו, לא יעשו אלא מצות נפרדות, ועם זה ילכו זעיר שם זעיר שם, מעט לפי דרך ה' ומעט לפי דרך תאות לבם, באופן שבלכתם על הדרך הזה הם נכשלים בדרכם לאחור ונשברים, ונוקשים ברעות ובצרות ונלכדים בהן ורוז' פירש כי אחר שהתרעמו על רבוי החקים והתורות ימדוד להם ה' מדה כנגד מדה ויהיה להם דבר ה' כאשר אמרו הם, רבוי מעורבב של חקים ותורות, עד שלא ידעו היכן ישימו כף רגלם, ונוקשו ונשברו; וגיז' פירש כמו למעלה, הם מלעיגים על דבר ה' ואומרים עליו צו לצו קו לקו, ולכן ילכו אחור ונשברו, כי יענישם האל על פשעם.27מושלי העם הזה, הנכון כר"שי ורא"בע מלשון על כן יאמרו המושלים במדבר כ''א כ''ח; ור"דק ודון יצחק ורוז' וגיז פירשו לשון ממשלה, אך אין שום יחס בין אנשי לצון לאנשי ממשלה, ורחוק שיקרא לשרי העם אנשי לצון, כי השרים אם היו כורתים ברית עם מצרים, לא עשו זה דרך לצון והעדר תבונה, אלא בעצה עמוקה לפי מחשבותם, גם המאמר עצמו שהנביא מיחס להם כלו משל ומליצה, כרתנו ברית את מות וגו', וקרוב הוא שהיו בעם קצת משוררים ומושלי משלים אשר כשמעם מחשבת קצת מן השרים לכרות ברית עם מצרים, נשאו המשל הזה, ואולי ג"כ השרים שכרו אותם לכך למען ימשכו את לב העם אחרי מחשבותם, והיו אנשי לצון, כי היו אומרים משליהם כפי רצון אחרים. אנשי לצון לץ הפך חכם, כמ"ש אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך משלי ט' ח', אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא שם שם י"ב, והוא אדם שאינו מתנהג אחר השכל, ועושה כל מעשיו לא בתבונה, אלא לפי מה שיערב לו לפי שעה, כמו שכתוב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון שם כ"א כ''ד, והוא מחרף מוכיחיו, יוסר לץ לוקח לו קלון שם ט' ז', ומעשיו כמעשי שכור, כי היין כלומר השכור השטוף ביין נמשל ללץ, כמ"ש לץ היין שם כ' א'; והלץ אף אם יבקש להתנהג בחכמה לא יוכל, בקש לץ חכמה ואין שם יד ו; ושרש לוץ קרוב לשרץ לוז, ובערבי לאץ, שענינם עוות ועקום, כגון ונלוזים במעגלותם שם ב' ט"ו, כי תועבת ה' נלוז שם ג' ל"ב, ותבטחו בעשק ונלוז ישעיה ל' י"ב. והנה לץ אין ענינו כלל בכל המקרא מלעיג או בדחן אלא איש עקש הנוטה מן הדרך הישרה ותועה אחרי שרירות לבו; וכן זדים הליצוני תהלים קיט נא טעמו כטעם יבושו זדים כי שקר עותוני שם שם ע"ח, וכן אוילים יליץ אשם משלי י"ד ט' ענינו האשם יעות דרכם של האוילים ותרגומו מתלין, ונ"ל שהוא ט"ס, וצ"ל מפתלין, ל' נפתל ועקש, וכן ונלוזים במעגלותם, תרגומו ומפתלין, וכן יליץ משפט שם י"ט כ"ח ענינו יעות משפט, כי עד בליעל גורם עוות הדין והנם התורגמן נקרא מליץ מפני שהופך המאמר מלשון ללשוןEX UNA IN ALIAFH LINGUAHI VERTERE CONVERTERE וכן שם מליצה שהוא מחובר תמיד למשל או לחידה משלי א ו' וחבקוק ב' ו' ענינו מאמר משונה מן הדבור המורגל ומלא תמונות מליציות הנקראות בל' יוני בשם TOPOHOS שענינו CONVERSIO הפוך ונליזה.28עשינו חוזה, מה שנקרא כאן חוזה נקרא למטה חזות וחזותכם את שאול לא תקום, ומצאנו קרן חזות בין עיניו דניאל ת ה'שנראה היות ענינו קרן מראה כלומר קרן נראית וגלויה למראה עין והנה מצאנו ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי ירמיה לב י א שהיו קוראים גלוי למין ממיני השטרות, ע"כ נ"ל כי חוזה וחזות הנאמרים כאן ענינם שטר או ברית כתובה על ספר וכן משרש ראה אחיו של חזה אומרים ראיה והכוונה שטר, כמו הוציא ראיה מתוך אפונדתו סנהדרין סוף פרק ג, וכן משרש חזה אמרו עושה חזית בתרא פרק א שהוא סימן וראיה להיכר, ולא כמו שפירש רש''י בתרא דף ד ע"א כל חזות לשון קצה הוא, אלא כפירוש בעל הערוך שכתב חזית מערכה פירוש פני המערכה תרגום וירא ישראל וחזא וכן רבנו גרשום מאור הגולה בפירושו לבתרא הנמצא כ"י בין ספרי ידידי החכם יוסף אלמנצי ע''ה כתב: ועושה לו כותל חזית סימן היכרא שידעו בני אדם שזה בנאו כלו בקרקע שלו משלו. וגיז' כתב כי כשם שמלת ברית הושאלה להורות על תורה וחק, כן בהפך מלת חזות שענינה לדעתו נבואה ותורה, הושאלה אח"כ להורות על הברית וזה לא יתכן, כי אין חזות תורה, כי אין כל נבואה תורה, ומעולם לא נקרא משה רבנו לא רואה ולא חוזה כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו, לא יתכן שיהיו הם אומרים ששמו כזב מחסם ובשקר נסתרו, אך ישעיה הכניס בתוך מאמרם מלות כזב ושקר ואולי הם היו אומרים במשל שלהם מלות אחרות המורות על חוזק משגבם, והנביא שנה אותן ללעג, ואולי היו אומרים כי שמנו נשגב מחסנו ויסלע נסתרנו.29לכן וגו', מאחר שהסירותם בטחונכם מה' ובטחתם בזרוע בשר, ה' ישים את ציון בלתי צריכה לעזרת זרים, ובלתי תשועת אדם יכוננה עליון בל תמוט.30הנני יסד בציון אבן, הנני נותן לה יסודות חזקים.31הנני יסד, רש"י רוז' וגיז' פירשו הנה אני הוא אשר יסד, ודעת GUSSETIUG שהוא מקור, הנני ליסד ואני לא אדע למה לא תהיה הקריאה הנני יסד. אבן בחן, נ"ל כר"שי ורא"בע ל' עפל ובחן למטה לב יד, אבן כאבני המבצרים, ורוז וגיז' והכורם פירשו נבחן ונמצא ראוי ליסוד. פנת יקרת, אבן פנה, אבן יקרה, כטעם ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית מלכים א' ה' לא.32מוסד מוסד, מוסד שהוא באמת מוסד, שראוי לקרוא לו מוסד, ולפי זה שניהם שם דבר ולדעת רד"ק ואחרים השני פעול, כאלו אמר יסוד מיוסד, על דרך חכמים מחוכמים משלי ל' כ"ד, וכל זה לפי הספרים שיש בהם קמץ בשתי הסמכין, ואם הראשונה בפתח הנכון כדעת רש"י, יסוד של יסוד, יסוד שיש בו ממש.33המאמין לא יחיש, הדבר אשר אני עושה יהיה כל כך נפלא, שלא יהיה אדם שימהר להאמין אותו כשיספרוהו לו, כטעם לא תאמינו כי יספר חבקוק א' ה, וכטעם מי האמין לשמועתנו.34המאמין לא יחיש, מי שיאמין לא יחיש להאמין, לא יאמין מהר ועיין למטה כט א', המאמין כמו ושמע השומע שמואל ב' יז ט', וכי ימות מת במדבר ו' ט'טעמו מי שיהיה, כלומר לא יהיה אדם ממהר להאמין השמועה הזאת. ורוז' פירש על פי לשון ערבית לא יחיש, לא יפחד, וכן תרגם יונתן לא יזדעזעון, ותרגום סורי לא נדחל; וגיז' פירש לא יחיש, לא ימהר לנוס, לא יצטרך לברוח.35ושמתי משפט לקו, כשאבנה את ציון, אעשה שיהיה בה המשפט כמו הקו, הוא החוט שהבנאי מותח ליישר בנינו, והצדקה למשקלת שהבנאי נותן בתחתית החוט כדי שיהיה נמתח, והכוונה שתהיה הנהגת האומה במשפט ובצדקה תחת חזקיהו.36ויעה ברד, ובימים ההם הברד יפיל ויסחב מחסה כזב שלכם, וסתר שלכם מים ישטפוהו, והכוונה על מפלת מצרים, וכנגד מה שאמרו שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו אמר כי המים השוטפים ישטפו אותם ואת סתרם וסתר מים ישטופו, אין שום ספק כי הטפחא צריכה להנתן תחת וסתר, לא תחת מים. וכן מצא מיכיליס בכ"י אחד, וכן מצאתי בכ"י שנת ק"ז אשר בבית רמ"שג ז"ל.37וכפר בריתכם, ל' בטול, כמו ותפול עליך הוה לא תוכלי כפרה למטה מז י"א, ואיש חכם יכפרנה משלי יו יד רש"י רא"בע ור"דק.38מדי עברו, כל זמן שיעבור השוט ההוא, ונ"ל כי תחלת גזרת המלה היא מן הארמית מן די, שענינו אחרי אשר, כמו מן די תנדו די שליטין שמיא דניאל ד' כ"ג, מן די פרשגן נשתונא וכו' קרי קדם רחום עזרא ד' כ"ג, מן די הרגיזו אבהתנא שם ה' י"ב, ומזה מדי אדבר אזעק ירמיה כ' ת' מן די אדבר, מיד שאדבר אזעק; ובמשך הזמן שכחו גזרת המלה, והחליפו נקודה, גם החליפו שמושה, וקשרו אותה עם המקור כמו כאן ועם השמות מדי חדש בחדשו.39בבקר בבקר, כל יום, כלומר תמיד, כמליצת לבקרים למטה ל'ג ב' ותהלים ע"ג י"ד וק"א ח'.40והיה רק זועה הבין שמועה, GROTIUS, רוז' וגיז' פירשו שמיעת השמועה בלבד תהיה זועה, כאלו כתוב והיה זועה רק הבין שמועה, דוגמת רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו תהלים לב ו' יתפלל לשטף מים רבים שאליו לבדו לא יגיעו; ומוה"רר ישראל גדליה קזיס זצ"ל פירש רק זה דוגמת והיית רק עשוק ורצוץ דברים כ"ח ל"ד, והיית אך שמח שם ט"ו, שענינם לא תהיה דבר זולת זה, כלומר תהיה עשוק מאד מאד, תהיה שמח מאד מאד, אף כאן תהיה זועה שלמה, כלומר גדולה מאד וכן מצאתי אח"כ לגוסיציוס: וקרוב לזה פירש רש"י והיה רק זועה, זועה לכל השומעים. זועה, לשון חלחלה ונדנוד, כמו ולא קם ולא זע ממנו אסתר ה' ט', ביום שיזועו שומרי הבית קהלת י''ב ג רא"בע ורד"ק והכוונה בכל זה כי מלך אשור ילכוד בלא מלחמה כל ערי יהודה וחיש לא יציל אותן מידו, ובכל יום יהיו אנשי ירושלם שומעים שמועות שלכד מלך אשור עיר פלונית ועיר פלונית; אך ה' ייסד ציון, וכשיצורו האויבים עליה פתאום יכרתו.41כי קצר המצע, חוזר לעקר המכוון בנבואה הזאת, שהוא מפלת סנחריב, וכבר ראינו שנמשלה מלכות גדולה המתפשטת בעולם, במסכה המכסה את הגוף, פני הלוט הלוט על כל העמים, והמסכה הנסוכה על כל הגוים כ''ה ז', וכאן הוא אומר כי המצע שהיה משתרע ומתפשט תחת כל העמים, יקצר ולא ישתרע עוד, והמסכה תצר אחר שהתכנסו והתקבצו בתוכה כמה לאומים.42מהשתרע, לשון שרוע וקלוט ויקרא ס"ב כ"ג, וכן בערבי שרע ענינו מתח.43בהתכנס, ל' אסיפה וקבוץ והכנס במקום. וה"כף במקור ענינה אחר אשת כמו ויהי כדברה אל יוסף יום יום עיין מה שכתבתי במשתדל, שמות ג' י''ב והמפרשים פירשו המקרא מוסב למעלה, והיה רק זועה הבין שמועה, ותהיו במצור ובמצוק, כאלו יצועכם צר לכם, ולפי זה הי"לל מהתכנס או בהתכנס.44כי כהר פרצים יקום ה', יקום להכות אויביו חיל סנחריב כמו שהכה את פלשתים לפני דוד בבעל פרצים, מקום שנקרא כן ע''ש מה שאמר דוד פרץ ה' את אויבי לפני כפרץ מים ש"ב ה' כ' ראב"ע רד"ק רוז' וגיז'.45כעמק בגבעון ירגז, כאשר הכה את הכנענים לפני יהושע בגבעון ובעמק אילון.46בעמק בגבעון, עמק הסמוך לגבעון ומצאנו בית להוראה זאת ביהושע ה' י"ג ובמלכים א' ט"ו כ"ז, והטעמים מוטעים, וצריך להיות מרכא טפחא. ולדעת גיז' גם זה על התשועה אשר נתן ה' לדוד בהלחמו בפלשתים, שנאמר וינטשו בעמק רפאים ויך את פלשתים מגבע עד בואך גזר, וב''דה א' י''ד י"וויפשטו בעמק ויכו את מחנה פלשתים מגבעון ועד גזרה.47ירגז, ענין תנועה.48ועתה אל תתלוצצו, אל תעשו עצמכם לצים לבלתי שים לב לדברי ה' ולאמר כרתנו ברית את מות ועיין למעלה פסוק י"ד.49כי כלה ונחרצה שמעתי, שמעתי שנגזר שיעשה סנחריב כלה ונחרצה בכל הארץ, והנה אם תקשו ערפכם להתחבר עם מצרים ולעשות מלחמה עם אשור, תהיה לרע לכם, וה' מיסר אתכם תחלה ע"י נביא, ואם לא תשמעו, ייסר אתכם ע"י אויב, ואמר פן יחזקו מוסריכם דרך משל, אל תתלוצצו, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, פן יצטרך ה' לחזק מוסרותיכם.50הכל היום, הנכון כפירוש רש''י, וכי החורש כדי לזרוע, לעולמים חורש א''כ מה יועיל? אף הנביאים מוכיחים אתכם להחזירכם למוטב, הלעולמים יוכיחו ולא יועילו? יפתח וישדד אדמתו, וכי לעולם לא יזרע, אלא תמיד יפתח את האדמה באתים ובכלי מחרישה? יפתח וישדד, אין ספק שהן מלאכות הקודמות לזריעה.51הלוא אם שוה פניה לא תמיד יחרוש, אלא אחר ששוה פני האדמה יזרע בה מה שירצה.52ושם חטה שורה, ישים החטה בשורות המיוחדות לה בקרקע, והמלה לשון שורה שבל"ת וכן בערבי, וקרוב לזה שור שענינו קיר.53ושערה נסמן, ונותן השעורה במקומות מסומנים ומיוחדים לה, ל' סימן.54וכסמת גבולתו, בגבול השדת והטעם, מלאכת החרישה איננה העקר ואין המכוון בה אלא הזריעה, וכן האל שולח נביאיו להוכיח אתכם, וגם מיסר אתכם ביסורים כדי שתחזרו למוטב, ואין היסורים מכוונים מאתו בעצם וראשונה, כי לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה.55ויסרו למשפט, מי שאלהיו יורה אותו, הוא מיסר אותו במשפט, למען יוסר רש"י, וכמו ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך ירמיה ל' י''א, והטעם, כי אף הייסורין לא יבואו מאתו אלא במדה, לפי מה שהחוטא מקשה ערפו אם מעט ואם הרבה, ואח"כ מפרש זה ע"י משל, שדשים וחובטים הזרעים לפי מה שהם קשים או רכים. וראב"ע רד"ק רוז' וגיז' פירשו כי ה' למד את הזורע היאך יעשה מלאכתו, וזה הבל.56כי לא בחרוץ יודש קצח, כמו שהדישה נעשית לפי צורך הזרעים עד שיהיו ראויים לקבל מהם תועלת, כל אחד לפי טבעו; כן יסורי האל אינם אלא להשיב אדם למוטב, והם מתחזקים לפי מה שאדם מקשה ערפו והנה באמרו כי לא בחרוץ יודש וגו' השמיט החלק השני המובן מעצמו, והוא אבל הלחם הדגן יודש בחרוץ ובאופן עגלה, לפי שהוא קשה; וכן אתם יחזקו מוסריכם אם תקשו ערפכם.57לחם יודק, אבל הדגן שעושים ממנו הלחם, לא יודש בלבד ולהפרישו מן התבןכי גם יודק, ויטחנוהו הדק לעשותו קמח וטעו המפרשים שלא הבדילו בין דישה ודקדוק, וחשבו שאף כאן הכוונה על הדישה ואין הכוונה אלא על הטחינה, כטעם ואכת אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר דברים ח' כב, וידק לעפר מב כג ז'.58כי לא לנצח אדוש דושנו, כטעם הכל היום יחרוש החורש, כמו שלא יחרוש החורש תמיד, כי עקר החרישה אינו אלא כדי לזרוע, כן לא ידוש לנצח, כי עקר הדישה אינו אלא כדי לברר הדגן לטחון אותו ולעשות קמא תלמידי מוהר"ר אברהם חי ריגייו.59והמם גלגל, לשון קש, כמו וכגלגל לפני סופה למעלה י"ז י"ג, אלהי שיתמו כגלגל תהלים פ"ג י"ד, ואין גלגל סמוך לעגלתו, וראוי להנקד והמם גלגל תלמידי מוה"'רר אברהם לאטאש, והכוונה, כי הקש אמנם אין משגיחים עליו, ומפזרין אותו באויר ע"י הדישה והזרייה והמם לשון פזור ואבוד, כמו וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם תהלים יח ט"ו ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם שם קמד ו, את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל אויביך אליך ערף שמות כג כז עגלתו ופרשיו לא ידקנו, חסר בית, בעגלתו ובפרשיו, כלומר הדגן יודש וגם יודק, אבל הקש יתפזר לרוח, ולא יוסיף בעליו להעביר עליו עגלתו ופרשיו עד שיודק, כי לא תמשך לו שום תועלת מזה, אבל כשיראה שהדגן נבדל מן הקש, יספיק לו זה ולא יחוש לגלגל ולמוץ; וכוונת המשל, כי התוכחות והייסורים אינם אלא להשיב בני אדם למוטב, ואשר לא ישובו בכל אלה, ישליכם ה' מעל פניו ולא יחוש להם.60אדוש, מקור משרש דיש, והאל"ף יתרה, וכיוצא כזה לפעמים בערבי.61ופרשיו, היו דשים בכל מיני בהמות, גם בסוסים, והיו אנשים רוכבים עליהם להנהיגם, ודעת BOCHART כי הסוס עצמו יקרא פרש, כמו שנקרא בערבי ורוז' וגיז' פירשו והמם גלגל עגלתו, יוליך אופן העגלה על הדגן בכח, אך לא ידקנו, בל' ערבי המם נהג והוליך בכח ופירשו כי לא לנצח, אך לא לנצח כפירוש רש"י, ואין הפירוש מתישב יפה.62הפליא עצה הגדיל תושיה, גם זאת יצאה מאת ה', אשר הוא מפליא עצה ומגדיל תושיה, כלומר בעל עצות נפלאות ובעל תושיה גדולה.
